אז איך גיליתי שאני פולנייה??
את מגיעה לבית חדש, ואז את בהלם. בעיקר כי יש שם המון זיכרונות מזאת שהייתה לפני. את רואה שהאימא שלך מביטה עליך במבט רב משמעי במיוחד ( למדתי לזהות את זה מהר), התחלתי להבין את חוקי המקום כי אין כמוני – כלבת רחוב לשעבר – שזקוקה לביטחון… נו, כן.. אתם יודעים כמה פעמים הייתי לבד בחושך??? ובמקרה שלי זה באמת חלק מהביוגרפיה הרשמית.
אה, נו כן. את מגלה שחוץ מאימא שלך מתרוצצים שם עוד אנשים.
למדתי להביע את דעתי על כל דבר. אין מה לעשות כשמשהו, לא מצא חן בעיני השמעתי מן FFFF ארוך כזה כדי שהעולם ישמע כמה זה לא מוצא חן בעיני. ויש לציין שזה עובד. עד היום אימא שלי ממלמלת משהו כמו: "קוראים לך גוגל ואת מדברת כמו פייסבוק…" בכלל האימא היקרה שלי עסוקה כל הזמן עם איזו קופסה עם מסך…
ולא, היא בסדר, היא באמת דואגת לי אבל לא מספיק…
לדעתי….
חוץ מלעשות FFFFFF בכמויות מסחריות למדתי שלאימא שלי יש רגישות למה שאני חושבת. היא קצת היסטרית – אימא שלי.
קורה לפעמים שלא הרגשתי כל כך טוב. ואיך שהיא נלחצה… נכון שאמרתי לה שזה בסדר וניסיתי להרגיע אותה. אבל רק איש אחד הרגיע אותה תמיד. הווטרינר. מוזר שהיא נרגעה ממנו. יש להם ריח מיוחד שגורם לשערות שלך לסמור ולהודיע לאדון שאני לא פנויה להובלות ובכלל הזריקות האלה הן עינוי… תמיד ליד המרפאה שלו מסתובבים עוד חברים כמוני ואנחנו תמיד מראים אחד לשני שאנחנו לא מפחדים…
אז איך הוא מצליח להרגיע אותה?
חוץ מזה שאני אוהבת לגרש יונים ודברים מעופפים אחרים. אימא אומרת שזה לא יפה… אז אחרי הרעש שאני עושה כיאה אני מתחילה לבכות מרה… 'אימא, מה כבר עשיתי?'… נו, אימא…. FFFFFFFFFFF….
וככה גיליתי שקוראים לאחת כמוני פולניה… למרות שחשבתי שאני בסך הכל כלבה קטנה מעורבת בשם גוגל….
עכשיו אני עייפה… FFFFFFFFFFF
גוגל…
FROM MY POINT OF VIEW 