Category: גוגל
אגב, השאלה שלמעלה נכונה מאוד גם במה שיקרה לכם לאחר מכן. בניגוד לסרטים שראיתם, עלי להשמיע צפירת הרגעה, הפסיכיאטר הוא אדם. בחלק גדול מהמקרים יש לו גם חוש הומור ויכולת להקשיב לכם. במקרה שלי הייתי מרוסקת לחתיכות באשפוז הראשון, אולם היה זה הרופא שנטע בי תקווה להמשך הדרך. המנעו מלהקשיב למשפטים כמו: "קחו את עצמכם בידיים", "תחשבו חיובי" וכמובן, כמובן איך אפשר בלי "יהיה בסדר" המיתולוגי. כן הקשיבו לקול הפנימי שלכם, לפעמים יעבור זמן עד שתקלטו את המצב – זה נורמלי לחלוטין. כי החלמה היא תהליך. אין כאן זבנג וגמרנו. יש כאן הרבה עבודה והיא התחילה מבלי ששמתם לב.
אז נצא לדרך? שלחו לי משוב… ויחד נעבור את הדרך.
הבלוג של חרמון- Blog FAQ: החל מאמש: מדיניות החדשה של גוגל נכנס לתוקף
עכשיו זה רשמי – גוגל שינתה את מדיניות הפרטיות שלה. אז מה קרה בפועל?
לגוגל היה רצון עז להתייעל ולייעל שירותים.
במקום הצרות פרטיות שונות לכל מוצר – גוגל איחדה את הכל תחת מטריה אחת.
לגבי פרטיות? אמממ… כבר הרבה זמן אין לכם את זה…
אגב – האבטחה בגוגל טובה יחסית לשאר המקומות…
קצת על הפרטיות שלכם –
כבר כשאתם יוצאים לאוויר העולם אתם נכנסים למאגר מידע וזוכים במספר ייחודי, מספר תעודת זהות.
מספר תעודת הזהות שלכם הוא הנתון הראשון – השאר? השם שלכם, מקום המגורים שלכם, מספרי הטלפון שלכם…
אתם עדיין חושבים שהמאגר הזה חסין? הוא לא!
ומה באמת גוגל עושה עם המידע?
גוגל כמנוע חיפוש, רשת חברתית ומה לא, בודקת את העדפות החיפוש שלכם.
ושוב – העדפות החיפוש שלכם. אז בצד השמאלי של תיבת המייל שלכם יש
פרסומות מממומנות – תרצו תכנסו, לא תרצו אין בעיה…
בסך הכל זה יותר סימפטי ממה שקרה לי כשחיפשתי משהו במנוע חיפוש אחר –
כל פעם צצה שאלה מטרידה: האם את מחפשת את…….?
נו, כן – מה אתם לא רואים???
זה הרבה יותר מטריד מפרסומות לצד תיבת הדואר שלי…
רחל
אז איך גיליתי שאני פולנייה??
את מגיעה לבית חדש, ואז את בהלם. בעיקר כי יש שם המון זיכרונות מזאת שהייתה לפני. את רואה שהאימא שלך מביטה עליך במבט רב משמעי במיוחד ( למדתי לזהות את זה מהר), התחלתי להבין את חוקי המקום כי אין כמוני – כלבת רחוב לשעבר – שזקוקה לביטחון… נו, כן.. אתם יודעים כמה פעמים הייתי לבד בחושך??? ובמקרה שלי זה באמת חלק מהביוגרפיה הרשמית.
אה, נו כן. את מגלה שחוץ מאימא שלך מתרוצצים שם עוד אנשים.
למדתי להביע את דעתי על כל דבר. אין מה לעשות כשמשהו, לא מצא חן בעיני השמעתי מן FFFF ארוך כזה כדי שהעולם ישמע כמה זה לא מוצא חן בעיני. ויש לציין שזה עובד. עד היום אימא שלי ממלמלת משהו כמו: "קוראים לך גוגל ואת מדברת כמו פייסבוק…" בכלל האימא היקרה שלי עסוקה כל הזמן עם איזו קופסה עם מסך…
ולא, היא בסדר, היא באמת דואגת לי אבל לא מספיק…
לדעתי….
חוץ מלעשות FFFFFF בכמויות מסחריות למדתי שלאימא שלי יש רגישות למה שאני חושבת. היא קצת היסטרית – אימא שלי.
קורה לפעמים שלא הרגשתי כל כך טוב. ואיך שהיא נלחצה… נכון שאמרתי לה שזה בסדר וניסיתי להרגיע אותה. אבל רק איש אחד הרגיע אותה תמיד. הווטרינר. מוזר שהיא נרגעה ממנו. יש להם ריח מיוחד שגורם לשערות שלך לסמור ולהודיע לאדון שאני לא פנויה להובלות ובכלל הזריקות האלה הן עינוי… תמיד ליד המרפאה שלו מסתובבים עוד חברים כמוני ואנחנו תמיד מראים אחד לשני שאנחנו לא מפחדים…
אז איך הוא מצליח להרגיע אותה?
חוץ מזה שאני אוהבת לגרש יונים ודברים מעופפים אחרים. אימא אומרת שזה לא יפה… אז אחרי הרעש שאני עושה כיאה אני מתחילה לבכות מרה… 'אימא, מה כבר עשיתי?'… נו, אימא…. FFFFFFFFFFF….
וככה גיליתי שקוראים לאחת כמוני פולניה… למרות שחשבתי שאני בסך הכל כלבה קטנה מעורבת בשם גוגל….
עכשיו אני עייפה… FFFFFFFFFFF
גוגל…
תוכנה מטורפת לעריכה מקצועית של וידאו – בחינם!
הנה משהו טוב לנשמה היצירתית
נחמד לחוזר לערוך ב – HTML
קצת לרענן נהלים ישנים וללמוד דברים חדשים מתחילה להתמקד בתחומים הקרובים זה לזה, משהו שלא עשיתי זה זמן רב. תמיד היה לי קושי להתמקד, לשים את האצבע על מה שבאמת מושך אותי. התפרסתי על תחומים רבים. והיום.. המחשב קורא לי.
מי האמין שלפני שנים אשב ליד המחשב ואכתוב והרבה? הרי בכלל התחלתי מכתיבת מאמרים בתחום מסוים וראיתי כי טוב ועכשיו אני לומדת.. לומדת לומדת ולומדת ונהנית…
ובכן, לא היה קל להגיע למקום שלא הכרתי אחרי שנדדתי כל כך הרבה. הגעתי במכונית ( כן, תמיד איכשהו זה מכונית) לבית כלשהו. זה באמת היה בית. לא מבחוץ גם מבפנים. אימא הייתה קצת עצובה. היא אמרה שאני דומה למישהי. מה שכן היא ליטפה אותי כדי שאפסיק לפחד. מאיפה היא ניחשה שפחדתי? הבנתי לפי הבגדים שלה שיש לה ניסיון. האמת? לא הרגשתי כל כך טוב. היא ידעה את זה. הוציאה משהו משקית ונתנה לי לאכול.
ואז עשיתי צעד מהוסס לעברה. כשכשתי בזנב. והרחתי את מה שהיה לה ביד. זה הריח בצורה סבירה ואז אכלתי. אממ. טעים – אפשר עוד? לא הייתי מוכנה שיתנו לי עוד, זאת אומרת מי חשב על זה בכלל? היא ליטפה אותי. והודיעה לי שאני בסדר. הייתי נבוכה. היא המשיכה לתת לי מהאוכל עד שלא הרגשתי צורך לאכול.
היא לקחה אותי לחדר. הייתה שם מיטה. מתברר שהייתי אמורה לישון איתה על המיטה הזאת. היא שוב ליטפה אותי. איך היא ידעה שהייתי קצת מבולבלת? היא קראה לי 'גולי' והודיעה לי שוב על הקטע הזה עם זכויות יוצרים. היא קראה לי 'גוגל' מדי פעם. לא הרגשתי בהבדל. המיטה הייתה רכה ונוחה וזה היה חשוב לי כל כך ולמרות הכל, רציתי משהו מוכר. טוב, הייתה שם כרית עם צילום של איש אחד. זה בסדר – אני והאיש הזה מהכרית מבלים עד היום ביחד. הוא עדיין על הכרית הזאת. לא זז משם.
אז הייתי ליד הכרית ואז היא נכנסה להיות איתי לידי. לא הייתי במיטבי. זה חדש כל הסיפור. היא ליטפה אותי ברכות שלא זכרתי. מה שלא ידעתי אף פעם חוץ אולי מאותה תקופה שהייתי עם עוד כמה כמוני. הרגשתי נינוחה. שמתי את הגוף שלי ליד הראש שלה. היא רק המשיכה ללטף וללחוש מילים רכות. ידעתי לראשונה בחיי שהגעתי למקום שרציתי. כבר לא היה אכפת לי מה שמי… פשוט נרדמתי…
לא הייתי לבד יותר.
גולי (גוגל)
FROM MY POINT OF VIEW 