לעיתים כתיבה מהווה דרך להחלמה והעצמה. בקרוב פוסט בנושא.

דיסטופיה: העולם שאחרי

הייתה זו שעת בוקר רגילה למדי, הוא מיהר למשרד, נשק לאשתו ואמר לה כמה שהוא אוהב אותה. בדרך הוא פגש מספר חברים לעבודה ויחד הם עלו למעלית שתוביל אותם לעוד יום עבודה במשרד. הנוף הנשקף מהמשרדים הללו היה שווה כל דולר, מנהטן כולה נפרשה לעיני המתבונן. זה היה אחד משני מגדלים זהים, מקום עבודה טוב, מסודר. הוא שלח חיוך שובב למזכירה שלו. מזג לעצמו קפה והחל את שגרת היום שלו. הוא לגם מספר לגימות מהקפה המהביל, כשלפתע הוא חש שמשהו מזעזע אותו. לא היה לו זמן לחשוב. הוא התקשר לאשתו בבית. "אני אוהב אותך" הוא אמר והקו ניתק בפתאומיות.

הטיסה התנהלה כרגיל, הנוסעים התרווחו על המושבים, שמש של בוקר סתווי החלה להפציע במזרח צובעת את האופק בצבעים מבטיחים. הם לא ידעו שתבא הטייס קורה משהו. הטייס ניסה להיאבק באיש החסון שעמד מולו, כטייס, הוא נתקל בטיפוסים שונים ומשונים, הוא חשב שהנה נפל בחלקו עוד טיפוס מוזר, אולם לא עבר זמן…

View original post 458 מילים נוספות