Tag Archive: תמיכה


לפעמים אנשים סבורים שתהליך ההחלמה חלק לגמרי ואין בו שינויים, כלומר, הכל זורם לכיוון אחד וברור, כך שרבים המצויים כבר בתהליך עצמו מגלים לעיתים שיש נסיגה או אפילו משבר חדש. מסתבר, שהחלמה היא תהליך משתנה ונתון ללחצים מלחצים שונים. בפוסט הזה אנסה לדבר על מכשולים בתהליך ואיך אפשר להתמודד איתם.

  • שינוי סטטוס – שינוי במעמד החברתי או התעסוקתי – נישואין, גירושין, העלאה בדרגה או פיטורין מהעבודה.
  • אבל ואובדן – אבל על מישהו קרוב, אובדן של משהו שהיינו רגילים אליו.
  • בעיות כלכליות – עוני, התמודדות עם אפליה על רקע ההפרעה או הנכות.
  • בעיה במציאת בן זוג – לרבים מהמתמודדים עם הפרעה נפשית יש קשיים במציאת בן זוג מתאים.
  • בדידות – רבים מהמתמודדים מוצאים עצמם מנותקים ממעגל החברים ו/או המשפחה בשל ההפרעה שלהם.

אכן, אלה הן בעיות שלכאורה נראה כי ניתן להתמודד איתן בהצלחה, אולם במצבים של לחץ מתמשך הם יכולים לגרום למשבר על רקע פסיכו – סוציאלי, כלומר, הטיפול התרופתי יעבוד כמו שצריך, אך משהו בתנאי החיים צריך לעבור שינוי או עיבוד מחודש. לעיתים נדרש פתרון יצירתי ולפעמים המשבר עובר מעצמו… להלן כמה דרכי פתרון לבעיות שצוינו לעיל:

  • אם וכאשר חל שינוי במצב המשפחתי יש להתייחס לכל מקרה בצורה שונה, אנחנו אנשים שונים ועל כן מגיבים למצבים בדרך שונה. נישואין יכולים להלחיץ לא מעט, כמו גם גירושין. חשוב מאוד לתמוך באדם שעובר תהליך כזה, לעיתים עיצות סבתא עוזרות הרבה פחות מאשר תמיכה חברית. אם מדובר בשינוי במעמד התעסוקתי, הפתרון צריך לעבוד על רשימת יתרונות וחסרונות בכל מצב ולתת לאדם את הזמן להתרגל למצב החדש.
  • תגובות על אבל ואובדם יכולות להיות קיצוניות ולעיתים מחייבות טיפול, אם כי ברוב המקרים תמיכה מצד מכרים, חברים או אפילו פורומים באינטרנט יכולים להיות פתרון לא רע.
  • הבעיה השלישית היא אולי הקשה ביותר לפתרון ולעיתים היא מובילה גם לבדידות ולקשיים במציאת בן זוג. כיום, יוקר המחיה בישראל לא מאפשר חיים בכבוד מקצבת הנכות, כך שרבים מהמתמודדים עם הפרעה נפשית מצויים בתוך מעגל העוני. הפתרון כאן אינו רק תמיכה חברתית, אלא פתרון ברמה המערכתית, מאחר והוא משפיע על תחומי חיים רבים של המתמודד. בשל מצב כלכלי גרוע יש בעיה ביציאה למקום בלוי, יש בעיה למצוא ביגוד מתאים וכדומה. אפשר לומר שנכון להיום זו אחת הבעיות הרציניות בחיי המתמודדים כאן בארץ (וגם בחלק ממדינות העולם שחוות כעת משבר כלכלי). יש לציין שכאן המערכות האמונות על שיקום אמרות לתת את הדעת על פתרון מניח את הדעת. לדוגמה: מתן תלושים לרכישת בגדים מרשתות שיווק במחירים זולים, או מתן שוברים לפחות פעמיים בשנה לרכישת בגדים. ניתן לחשוב על פתרון כולל הרבה יותר כמו העלאת קצבת הנכות.
  • באשר למציאת בן או בת זוג קיימת בעיה ולעיתים גם בורות. ניתן כבר כיום להשתמש בשירותים קיימים למטרות אלה. חשוב לעבוד עם חלק מנפגעי הנפש על מיומנויות חברתיות, לחלקם זה חסר ופוגם בחיי החברה שלהם ולא רק בזוגיות. לעיתים פעילויות כמו טיולים, תכנון פיקניק או כל משימה אחרת יכולים לעודד יצירת קשרים. כיום ניתן להיות לעזר גם דרך הרשתות החברתיות.
  • לגבי בעיית הבדידות, היא יכולה להפתר על ידי מגוון שירותים הן בקהילה והן באינטרנט. שוב, לעיתים הסתגרות ממושכת גורמת לדכאון ודווקא פעילות מחוץ לבית יכולה לחולל פלאים. וכן, גם כאן חשוב לעבוד על מיומנויות חברתיות… לעיתים זה יכול לעשות את ההבדל בין חיי בדידות לחיי חברה סבירים.

מקווה שהרשימה שכאן נתנה לכם חומר למחשבה ואשמח אם תעבירו את זה הלאה ואפילו אם תדונו על הדברים הללו….

רחל

אז מה עכשיו???

אתם נכנסים לחדרו של הרופא. הוא מביט בכם, לעיתים קרובות תבדקו על ידי הפסיכיאטר ( במקרים של הפרעות אחרות אלה יהיו כמובן רופאים מתחומים אחרים) תוצאות הבדיקה יאששו פעמים רבות את העבודה שיש לכם בעיה. לעיתים קרובות תדרשו לערוך בדיקת דם כדי לשלול סיבות גופניות לבעיות נפשיות. מתברר שפעמים רבות בעיות גופניות גורמות לסימנים דומים לאלה של הפרעות נפשיות. דוגמה טובה היא אנשים עם רמת סוכר גבוהה בדם, כאשר רמת הסוכר בדם גבוהה מהרגיל, האדם יתנהג בצורה מוזרה שאינה מאפיינצ אותו. במקרה כזה, זריקת אינסולין ומעקב אחר רמות הסוכר בדם יהיה פתרון יעיל יותר ממתן תרופות פסיכיאטריות. כמו כן, בספר האבחנות הפסיכיאריות מופעות שלל מחלות שיש להן תסמינים פסיכיאטריים.
אולם לעיתים יגלה הרופא שאכן יש לכם אבחנה פסיכיאטרית. בשלב הזה הרופא ימליץ על טיפול. יש לבצע את ההוראות בדייקנות. יהיו מקרים שהטיפול הראשוני ינתן באשפוז. הכל תלוי מצב. לעיתים אתם, או בן המשפחה שלכם, תהיו במצב גרוע שיחייב אשפוז. במהלך האשפוז יבוצעו בדיקות נוספות, יינתנו תרופות וטיפול תומך נוסף בהתאם למצב. השורה התחתונה היא : הקשיבו להוראות הרופא. אתם יכולים לשתף את הרופא בפחדים שלכם, קחו בחשבון שהוא לא יוכל לענות על כל השאלות שיצוצו במוחכם. אולם במשך הזמן תקבלו תשובות.

מה האבחנה שלי אומרת עלי???

לעיתים הרופא יאמר לכם או לבן המשפחה שלכם מהי האבחנה הפסיכיאטרית. רק שתדעו שלא תמיד אומר הרופא את האבחנה. הסיבות מגוונות. יש פעמים בהן האדם מגיע במצב קשה לבית החולים והוא אינו מודע לנעשה סביבו. יהיה זה מסוכן מצד הרופא לתת אבחנה במצב כזה. לעיתים יעבור זמן רב עד שהמטופל ידע את האבחנה שלו. במקרה שלי חלפו ארבע שנים עד שידעתי מה הייתה האבחנה שלי. מבחינתי סימל הדבר הקלה כי ידעתי מול מי אני מתמודדת. לא תמיד זה כך אצל אנשים אחרים. על כן אל תילחצו מזה שהרופא לא ממהר לומר לכם מהי האבחנה המדוייקת שלכם.
בימים אלה כדאי לכם להתרכז בדברים כמו הכרת השגרה בבית החולים, התמודדות עם המצב החדש, התרגלות לתרופות וכדומה. אגב, אתם יכולים להכיר אנשים נוספים ולגלות שאתם לא לבד. זו יכולה להיות נקודה חשובה בתהליך ההחלמה שלכם. עצם העובדה שאתם לא לבד יכולה לנטוע בכם בטחון, או לכל הפחות להוות נחמה. ( פיסקה זו נכתבת בהנחה שאושפזתם) אם לא אושפזתם יש אמצעים אחרים שיעזרו לכם להתמודד עם המצב. השתדלו לחוזר לפעילות אהובה עליכם. זה לא קל אבל זה משפר משמעותית את סכויי ההחלמה שלכם. לא תאמינו כמה הליכה יומית ברגל בחוץ באוויר הצח יכולה לשנות מצב נפשי.
וכמו שתמיד אמרתי למכרי – אני הרבה יותר מאבחנה פסיכיאטרית. וכאן – כאן בשורה הזאת בדיוק טמונה הדרך להחלמה.

הבשורה נופלת עליכם

לפעמים זה לא שואל אתכם ונוחת עליכם כרעם ביום בהיר. אתם לא מעכלים את הבשורה שאתם שומעים מהרופא. זו יכולה להיות בשורה הנוגעת אליכם או לבן משפחה אהוב. זו יכולה להיות מחלה קשה שהתפרצה פתאום, מאצמצע שום מקום, או לידת בן משפחה עם צרכים מיוחדים, זה יכול להיות אירוע טראומתי כמו תאונת דרכים. מכל הדברים הללו אתם צריכים להתאושש. כי בניגוד לשפעת זה לא חולף מהר. לעיתים עובר זמן רב עד שחלה הטבה במצב, אולם בחלק מהמקרים נגזר עליכם לחיות עם השינוי. בניגוד למה שאתם חושבים המונח "החלמה" מתייחס לחים עם מחלה כרונית. ומסתבר שזה אפשרי.

בבלוג הזה אספר בעיקר על התמודדות עם הפרעה פסיכיאטרית, משהו שהוא כרוני לכל הדעות הן למי שמתמודד עם ההפרעה והן לבני המשפחה והקרובים. אגב, גם מי שיש להם הפרעות אחרות יכולים ללמוד מהבלוג הזה. כי כאן אביא תובנות מהניסיון האישי שלי והן מנסייונם של אחרים. במקרים של אנשים אחרים לא אציין שמות כי אני נאמנה לקוד האתי.

אז מה עושים עכשיו??

מישהו שאתם מכירים או אתם עצמכם יושבים בתור לרופא, אתם יודעים שהמצב לא רגיל, עיניכם מתרוצצות בעצבנות, ויותר מכל אתם מאוד רוצים להיעלם מהשטח. לפעמים תראו עוד אנשים שיושבים בערך במצב דומה לשלכם. ברוב המקרים אתם פוחדים להביט על 'האחרים' כי לתת המודע שלכם מסתננת ההכרה שמשהו קרה. אגב, התגובות מגוונות. לעיתים תכחישו במרץ את היותכם חולים, אתם יושבים במרפאה הפסיכיאטרית. אין מה לעשות. אחרים, יקבלו את הדין ויחשבו שהעולם חרב עליהם. על הרצף הזה אתם נמצאים. יתכן שתכחישו כל קשר למצב בו אתם מחכים עכשיו לרופא, ויתכן שעולמכם מזועזע קשות מהצב.

אגב, השאלה שלמעלה נכונה מאוד גם במה שיקרה לכם לאחר מכן. בניגוד לסרטים שראיתם, עלי להשמיע צפירת הרגעה, הפסיכיאטר הוא אדם. בחלק גדול מהמקרים יש לו גם חוש הומור ויכולת להקשיב לכם. במקרה שלי הייתי מרוסקת לחתיכות באשפוז הראשון, אולם היה זה הרופא שנטע בי תקווה להמשך הדרך. המנעו מלהקשיב למשפטים כמו: "קחו את עצמכם בידיים", "תחשבו חיובי" וכמובן, כמובן איך אפשר בלי "יהיה בסדר" המיתולוגי. כן הקשיבו לקול הפנימי שלכם, לפעמים יעבור זמן עד שתקלטו את המצב – זה נורמלי לחלוטין. כי החלמה היא תהליך. אין כאן זבנג וגמרנו. יש כאן הרבה עבודה והיא התחילה מבלי ששמתם לב.

אז נצא לדרך? שלחו לי משוב… ויחד נעבור את הדרך.
רחל