יתכן שאתם כבר שואלים אותה והיא עומדת על קצה הלשון שלכם, לא פעם אחת, אלא פעמים רבות רציתם לשאול את השאלה החמקמקה הזאת – ותמיד היא נראתה קטנה כל כך יחסית לארוע שפקד אתכם.

השאלה – למה? למה זה זה קרה לי?

לפני שאתם מתחילים לנסות לענות לעצמכם, כדאי שתקחו נשימה עמוקה, כבעלת נסיון השאלה הזאת גם נפלה עלי לא פעם אחת בעקבות התהליך שלי ובמהלכו. אני אשקר לכם אם אכתוב שלא שאלתי את השאלה הזאת. נכון שאתם קוראים בעיתון שידוענים רבים אומרים שהם לא היו משנים דבר בחייהם וחיים אותם בדיוק כפי שהם, אולם היות וגם ידוענים לא חסינים, השאלה הזאת מנקרת גם במוחם, היו בטוחים בכך. כלומר: איך שלא תסתכלו על זה, זה בסך הכל די אנושי לשאול – למה זה קרה לי ומה לעזאזל אני עושה עם זה?? זה חלק בלתי נפרד עם ההתמודדות היומיומית שלכם. אגב, שאלות מהסוג הזה נכונות לגבי כל ארוע משנה חיים – לאו דווקא הפרעה פסיכיאטרית ויותר מדי תופעות לוואי.

ובכן, כשעולה השאלה הזאת – דעו שאין לכם מה לענות עליה.

זה קרה כי זה קרה. נקודה. מכאן אפשר רק להמשיך. כן,סליחה שהרסתי לכם דיון מעמיק על משמעות האבחנה הזאת בחיים שלכם ולמה נפל בחלקכם הכבוד להיות עם אבחנה כזאת או אחרת מהספר – ספר ההגדרות הפסיכיאטרי – כי כבר ראיתי אנשים שנפלו לתוך הלולאה האכזרית הזאת, הלולאה שכוללת השלכה של המחלה על כל תחום אפשרי בחיים שלהם. כן, אני מזהה אותם, את החברים שלי שעדיין תקועים בתחושה הבלתי נייתנת לערעור שהם והמחלה חד הם. במציאות זה לא בדיוק ככה. נכון שיש תקופות שהמחלה מרימה ראש, יש תקופות שבהן היא שולטת ללא עוררין באורח החשיבה ומשבשת את החיים. אולם, ברוב המקרים המחלה נמצאת בעיקר בראש של המתמודד. כן, זה נכון. המחלה אצל חלק מהאנשים הפכה לישות העיקרית של חייהם.

כדי למנוע מצב כזה – של שקיעה לתוך הזהות הזאת של "המחלה היא אני " כתבתי בין היתר את הבלוג הזה. כדי שפשוט תקחו צעד הצידה, כן הצידה, ותסתכלו רגע על עצמכם. יש כמה שאלות שכדאי שתשאלו את עצמכם:

  • האם אני יושב וחושב שהחיים שלי נגמרו?
  • האם כל מה שמעניין אותי סובב סביב עולם בריאות הנפש?
  • האם יש שני אנשים בתוכי? – זה שלפני המחלה וזה שאחרי?

ברכותיי! ברגע שעניתם על השאלות האלה הגעתם לשלב שבו אתם מ-ו-ד-ע-י-ם למצב שלכם. תתפלאו – זה אומר שפתחתם מודעות למצב שלכם ואתם לא פוחדים להתעמת איתו. כלומר, אתם יודעים שיש לכם אבחנה פסיכיאטרית, אתם יודעים שאתם מסתובבים סביבה השכם והערב ו.. שהגיע הזמן לשים לזה סוף!
ברוכים הבאים למועדון המחלימים! כן ככה זה מתחיל – בדיוק בנקודה בה החלטתם להפסיק להיות המחלה שלכם. לחזור להיות אתם, כלומר, התחביבים שלכם, החלומות והשאיפות שלכם.

ואגב, למי שתהה, לא אין בפוסט הספציפי הזה קישור לספר האבחנות הפסיכיאטרי….