Tag Archive: החלמה


לפעמים נשבר

תהליך ההחלמה מלווה לא פעם בנסיגה ובמשברים ויש לכך סיבות רבות:

1. שינוי בסטטוס משפחתי או כלכלי – העוני הוא אחת מהרעות החולות ביותר הגורמים למשבר ונסיגה. מרבית המתאשפזים במלחקה הפסיכיאטרית מגייעם לשם על רקע פסיכו סוציאלי. כלומר משבר חברתי. לעיתים תמיכה, שיחות ומנוחה יכולים להחזיר את הכוחות. שינוי בסטטוס המשפחתי כמו גירושין או אפילו נישואין – יכולים אף הם מלווים במשברים.

2. סטיגמה – הסטיגמה היא אחד המכשולים המגבילים ביותר, הסטיגמה מונעת למצוא עבודה מתאימה, למצוא בני זוג, להשתלב באמת ובתמים בחברה.

3. משבר אישי ותחושה של וסר מצוי. לעיתים עזרה של קבוצת תמיכה אוא יש מקצוע יכולה לפתור את זה.

 

ההחלמה היא תהליך וכך, קורה לנו שיש תקופות שאנו מרגישים תקועים, לעיתים אנו מרגישים שדברים נעצרים וחבל על כך. אולם המשפט "זו ירידה לשם עליה" נכון במקרה הזה מאי פעם. ופעמים רבות צריך בעיקר סבלנות. לעיתים צריך לתת לגל העכור לעבור, להאט הילוך, גם אם זה אומר להיות יותר עם עצמינו, לשמוע מוזיקה שקטה, לעשות משהו שאוהבים. לעיתים האטת הילוך לזמן מסוים נותנת לנו כוח לעכל את התקופה הקשה.

תקופות קשות, יכולות ללמד אותנו על עצמינו יותר ממה שאנו חושבים. לעיתים לומדים כמה כוחות יש לנו, בעיקר בהתמודדות עם משברים וקשיים שפעם לא יכולנו להתמודד עמם כהלכה. הדברים הללו נכתבים מנסיוני שלי. בעבר הייתי שבירה יותר ופגיעה יותר. כיום למדתי להתמודד עם שינויים בצורה טובה יותר. כך שבאמת אתם יכולים ללמוד ולהבין שניתן לעבור תקופות קשות…

רחל

 

לפעמים אנשים סבורים שתהליך ההחלמה חלק לגמרי ואין בו שינויים, כלומר, הכל זורם לכיוון אחד וברור, כך שרבים המצויים כבר בתהליך עצמו מגלים לעיתים שיש נסיגה או אפילו משבר חדש. מסתבר, שהחלמה היא תהליך משתנה ונתון ללחצים מלחצים שונים. בפוסט הזה אנסה לדבר על מכשולים בתהליך ואיך אפשר להתמודד איתם.

  • שינוי סטטוס – שינוי במעמד החברתי או התעסוקתי – נישואין, גירושין, העלאה בדרגה או פיטורין מהעבודה.
  • אבל ואובדן – אבל על מישהו קרוב, אובדן של משהו שהיינו רגילים אליו.
  • בעיות כלכליות – עוני, התמודדות עם אפליה על רקע ההפרעה או הנכות.
  • בעיה במציאת בן זוג – לרבים מהמתמודדים עם הפרעה נפשית יש קשיים במציאת בן זוג מתאים.
  • בדידות – רבים מהמתמודדים מוצאים עצמם מנותקים ממעגל החברים ו/או המשפחה בשל ההפרעה שלהם.

אכן, אלה הן בעיות שלכאורה נראה כי ניתן להתמודד איתן בהצלחה, אולם במצבים של לחץ מתמשך הם יכולים לגרום למשבר על רקע פסיכו – סוציאלי, כלומר, הטיפול התרופתי יעבוד כמו שצריך, אך משהו בתנאי החיים צריך לעבור שינוי או עיבוד מחודש. לעיתים נדרש פתרון יצירתי ולפעמים המשבר עובר מעצמו… להלן כמה דרכי פתרון לבעיות שצוינו לעיל:

  • אם וכאשר חל שינוי במצב המשפחתי יש להתייחס לכל מקרה בצורה שונה, אנחנו אנשים שונים ועל כן מגיבים למצבים בדרך שונה. נישואין יכולים להלחיץ לא מעט, כמו גם גירושין. חשוב מאוד לתמוך באדם שעובר תהליך כזה, לעיתים עיצות סבתא עוזרות הרבה פחות מאשר תמיכה חברית. אם מדובר בשינוי במעמד התעסוקתי, הפתרון צריך לעבוד על רשימת יתרונות וחסרונות בכל מצב ולתת לאדם את הזמן להתרגל למצב החדש.
  • תגובות על אבל ואובדם יכולות להיות קיצוניות ולעיתים מחייבות טיפול, אם כי ברוב המקרים תמיכה מצד מכרים, חברים או אפילו פורומים באינטרנט יכולים להיות פתרון לא רע.
  • הבעיה השלישית היא אולי הקשה ביותר לפתרון ולעיתים היא מובילה גם לבדידות ולקשיים במציאת בן זוג. כיום, יוקר המחיה בישראל לא מאפשר חיים בכבוד מקצבת הנכות, כך שרבים מהמתמודדים עם הפרעה נפשית מצויים בתוך מעגל העוני. הפתרון כאן אינו רק תמיכה חברתית, אלא פתרון ברמה המערכתית, מאחר והוא משפיע על תחומי חיים רבים של המתמודד. בשל מצב כלכלי גרוע יש בעיה ביציאה למקום בלוי, יש בעיה למצוא ביגוד מתאים וכדומה. אפשר לומר שנכון להיום זו אחת הבעיות הרציניות בחיי המתמודדים כאן בארץ (וגם בחלק ממדינות העולם שחוות כעת משבר כלכלי). יש לציין שכאן המערכות האמונות על שיקום אמרות לתת את הדעת על פתרון מניח את הדעת. לדוגמה: מתן תלושים לרכישת בגדים מרשתות שיווק במחירים זולים, או מתן שוברים לפחות פעמיים בשנה לרכישת בגדים. ניתן לחשוב על פתרון כולל הרבה יותר כמו העלאת קצבת הנכות.
  • באשר למציאת בן או בת זוג קיימת בעיה ולעיתים גם בורות. ניתן כבר כיום להשתמש בשירותים קיימים למטרות אלה. חשוב לעבוד עם חלק מנפגעי הנפש על מיומנויות חברתיות, לחלקם זה חסר ופוגם בחיי החברה שלהם ולא רק בזוגיות. לעיתים פעילויות כמו טיולים, תכנון פיקניק או כל משימה אחרת יכולים לעודד יצירת קשרים. כיום ניתן להיות לעזר גם דרך הרשתות החברתיות.
  • לגבי בעיית הבדידות, היא יכולה להפתר על ידי מגוון שירותים הן בקהילה והן באינטרנט. שוב, לעיתים הסתגרות ממושכת גורמת לדכאון ודווקא פעילות מחוץ לבית יכולה לחולל פלאים. וכן, גם כאן חשוב לעבוד על מיומנויות חברתיות… לעיתים זה יכול לעשות את ההבדל בין חיי בדידות לחיי חברה סבירים.

מקווה שהרשימה שכאן נתנה לכם חומר למחשבה ואשמח אם תעבירו את זה הלאה ואפילו אם תדונו על הדברים הללו….

רחל

יתכן שאתם כבר שואלים אותה והיא עומדת על קצה הלשון שלכם, לא פעם אחת, אלא פעמים רבות רציתם לשאול את השאלה החמקמקה הזאת – ותמיד היא נראתה קטנה כל כך יחסית לארוע שפקד אתכם.

השאלה – למה? למה זה זה קרה לי?

לפני שאתם מתחילים לנסות לענות לעצמכם, כדאי שתקחו נשימה עמוקה, כבעלת נסיון השאלה הזאת גם נפלה עלי לא פעם אחת בעקבות התהליך שלי ובמהלכו. אני אשקר לכם אם אכתוב שלא שאלתי את השאלה הזאת. נכון שאתם קוראים בעיתון שידוענים רבים אומרים שהם לא היו משנים דבר בחייהם וחיים אותם בדיוק כפי שהם, אולם היות וגם ידוענים לא חסינים, השאלה הזאת מנקרת גם במוחם, היו בטוחים בכך. כלומר: איך שלא תסתכלו על זה, זה בסך הכל די אנושי לשאול – למה זה קרה לי ומה לעזאזל אני עושה עם זה?? זה חלק בלתי נפרד עם ההתמודדות היומיומית שלכם. אגב, שאלות מהסוג הזה נכונות לגבי כל ארוע משנה חיים – לאו דווקא הפרעה פסיכיאטרית ויותר מדי תופעות לוואי.

ובכן, כשעולה השאלה הזאת – דעו שאין לכם מה לענות עליה.

זה קרה כי זה קרה. נקודה. מכאן אפשר רק להמשיך. כן,סליחה שהרסתי לכם דיון מעמיק על משמעות האבחנה הזאת בחיים שלכם ולמה נפל בחלקכם הכבוד להיות עם אבחנה כזאת או אחרת מהספר – ספר ההגדרות הפסיכיאטרי – כי כבר ראיתי אנשים שנפלו לתוך הלולאה האכזרית הזאת, הלולאה שכוללת השלכה של המחלה על כל תחום אפשרי בחיים שלהם. כן, אני מזהה אותם, את החברים שלי שעדיין תקועים בתחושה הבלתי נייתנת לערעור שהם והמחלה חד הם. במציאות זה לא בדיוק ככה. נכון שיש תקופות שהמחלה מרימה ראש, יש תקופות שבהן היא שולטת ללא עוררין באורח החשיבה ומשבשת את החיים. אולם, ברוב המקרים המחלה נמצאת בעיקר בראש של המתמודד. כן, זה נכון. המחלה אצל חלק מהאנשים הפכה לישות העיקרית של חייהם.

כדי למנוע מצב כזה – של שקיעה לתוך הזהות הזאת של "המחלה היא אני " כתבתי בין היתר את הבלוג הזה. כדי שפשוט תקחו צעד הצידה, כן הצידה, ותסתכלו רגע על עצמכם. יש כמה שאלות שכדאי שתשאלו את עצמכם:

  • האם אני יושב וחושב שהחיים שלי נגמרו?
  • האם כל מה שמעניין אותי סובב סביב עולם בריאות הנפש?
  • האם יש שני אנשים בתוכי? – זה שלפני המחלה וזה שאחרי?

ברכותיי! ברגע שעניתם על השאלות האלה הגעתם לשלב שבו אתם מ-ו-ד-ע-י-ם למצב שלכם. תתפלאו – זה אומר שפתחתם מודעות למצב שלכם ואתם לא פוחדים להתעמת איתו. כלומר, אתם יודעים שיש לכם אבחנה פסיכיאטרית, אתם יודעים שאתם מסתובבים סביבה השכם והערב ו.. שהגיע הזמן לשים לזה סוף!
ברוכים הבאים למועדון המחלימים! כן ככה זה מתחיל – בדיוק בנקודה בה החלטתם להפסיק להיות המחלה שלכם. לחזור להיות אתם, כלומר, התחביבים שלכם, החלומות והשאיפות שלכם.

ואגב, למי שתהה, לא אין בפוסט הספציפי הזה קישור לספר האבחנות הפסיכיאטרי….


זה אולי יפתיע אתכם, אולם גוגל והאינטרנט הם דרך טובה לעזרה בתהליך ההחלמה שלכם.

הבשורה נופלת עליכם

לפעמים זה לא שואל אתכם ונוחת עליכם כרעם ביום בהיר. אתם לא מעכלים את הבשורה שאתם שומעים מהרופא. זו יכולה להיות בשורה הנוגעת אליכם או לבן משפחה אהוב. זו יכולה להיות מחלה קשה שהתפרצה פתאום, מאצמצע שום מקום, או לידת בן משפחה עם צרכים מיוחדים, זה יכול להיות אירוע טראומתי כמו תאונת דרכים. מכל הדברים הללו אתם צריכים להתאושש. כי בניגוד לשפעת זה לא חולף מהר. לעיתים עובר זמן רב עד שחלה הטבה במצב, אולם בחלק מהמקרים נגזר עליכם לחיות עם השינוי. בניגוד למה שאתם חושבים המונח "החלמה" מתייחס לחים עם מחלה כרונית. ומסתבר שזה אפשרי.

בבלוג הזה אספר בעיקר על התמודדות עם הפרעה פסיכיאטרית, משהו שהוא כרוני לכל הדעות הן למי שמתמודד עם ההפרעה והן לבני המשפחה והקרובים. אגב, גם מי שיש להם הפרעות אחרות יכולים ללמוד מהבלוג הזה. כי כאן אביא תובנות מהניסיון האישי שלי והן מנסייונם של אחרים. במקרים של אנשים אחרים לא אציין שמות כי אני נאמנה לקוד האתי.

אז מה עושים עכשיו??

מישהו שאתם מכירים או אתם עצמכם יושבים בתור לרופא, אתם יודעים שהמצב לא רגיל, עיניכם מתרוצצות בעצבנות, ויותר מכל אתם מאוד רוצים להיעלם מהשטח. לפעמים תראו עוד אנשים שיושבים בערך במצב דומה לשלכם. ברוב המקרים אתם פוחדים להביט על 'האחרים' כי לתת המודע שלכם מסתננת ההכרה שמשהו קרה. אגב, התגובות מגוונות. לעיתים תכחישו במרץ את היותכם חולים, אתם יושבים במרפאה הפסיכיאטרית. אין מה לעשות. אחרים, יקבלו את הדין ויחשבו שהעולם חרב עליהם. על הרצף הזה אתם נמצאים. יתכן שתכחישו כל קשר למצב בו אתם מחכים עכשיו לרופא, ויתכן שעולמכם מזועזע קשות מהצב.

אגב, השאלה שלמעלה נכונה מאוד גם במה שיקרה לכם לאחר מכן. בניגוד לסרטים שראיתם, עלי להשמיע צפירת הרגעה, הפסיכיאטר הוא אדם. בחלק גדול מהמקרים יש לו גם חוש הומור ויכולת להקשיב לכם. במקרה שלי הייתי מרוסקת לחתיכות באשפוז הראשון, אולם היה זה הרופא שנטע בי תקווה להמשך הדרך. המנעו מלהקשיב למשפטים כמו: "קחו את עצמכם בידיים", "תחשבו חיובי" וכמובן, כמובן איך אפשר בלי "יהיה בסדר" המיתולוגי. כן הקשיבו לקול הפנימי שלכם, לפעמים יעבור זמן עד שתקלטו את המצב – זה נורמלי לחלוטין. כי החלמה היא תהליך. אין כאן זבנג וגמרנו. יש כאן הרבה עבודה והיא התחילה מבלי ששמתם לב.

אז נצא לדרך? שלחו לי משוב… ויחד נעבור את הדרך.
רחל