לא סתם תקעתי את התמונה הזאת כאן ועוד בפוסט הראשון…. האירועים בעולם פשוט לא כל כך נותנים מנוחה. קשה לעכל את החודשיים האחרונים. ההפגנות ההמוניות בעולם הערבי. החבר'ה חיים בסיר לחץ ודי הופתעתי מכוח העמידות שלהם בפני המנהיגים שלהם. מצד שני, איזו ברירה הייתה להם? רוב תושבי מדינות ערב לא חושבים על הסיכסוך הישראלי-פלשתיני. הם חושבים בעיקרון על זכויות האדם שאין להם. כלומר, יש מדינות ערביות בהן האינטרנט חסום בחלקו או ברובו, יש מדינות שחלק גדול מהתשתית הוא לא משהו, בחלק מהמדינות הללו יש אתרים מקסימים – אבל מהיסטוריה מפוארת וארכיטקטורה מדהימה לא הולכים לקנות במכולת…
כלומר, יש שם חבר'ה שחיים לא רע בכלל, אבל הרוב לא בדיוק יודע למה הוא צריך חודש שלם… מספיק יום יומיים לא צריך שלושים יום בממוצע בהם צריכים לשבור את הראש מאיפה קונים כל מיני דברים. עוני, פערים חברתיים, שחיתות, מוסר כפול והפרת זכויות אדם גרמה בשלב כלשהו לקבוצות של חבר'ה ממדינות ערב לכתוב בפייסבוק ולהזמין את החבורה להפגין. מסתבר שהם באמת יודעים להפגין. מה שעוד יותר מוזר היה לראות בחלק מהמקרים שגם השלטונות ובאי כוחם הזדהו עם המפגינים.
טוב, לא הכל וורוד. כי אם זה היה כך… לא הייתם צריכים בלוג… שיזכיר לכם את זה. בכל זאת כמה ממנהיגי מדינות ערב לא רוצים להפרד ממקום המלוכה שלהם.
מר זנגה, זנגה – מועמר קדאפי – בשבילכם… הוא אות ומופת לטימטום. ולחשוב שהאיש רצה כור אטומי… לחשוב שהאיש עם הלבוש המצחיק עד הזוי – שולט בעמו ביד ברזל 41 שנה. ולעם הלובי נשבר. והם מפגינים עד היום. מועמר קדאפי, איש רחום וחנון, הראה לכל העולם מה הוא חושב על זה, וגרוע מזה, האיש חי בארץ למה-מי-אתם-חושבים-שאתם-אני-מחליט-פה. והוא לא מבין שהעם שלו החליט כבר.
וגם המערב החליט, אלא מה.
שוב יוצאים אבירי נאט"ו להגן על העולם מפני מנהיג מטורף… רק שנסיון העבר (איזה עבר??? זה עדיין בהווה) מלמד שתמיד אפשר להכנס עם מיטב הטכנולוגיה ולנסות לעשות סדר. אבל… החבר'ה בנאט"ו שוכחים שעוד חברים אחרים שלהם נמצאים באפגניסטן ועיראק… ועד היום הבעיות לא בדיוק באו על מקומן בשלום…
ובקיצור, המכניס ראשו למיטה חולה – סופו שיחטוף….
רחל