והמסע האישי שלי החל

ולמרות הסטיגמה צריך להמשיך לחיות. זה אולי נשמע כמו משהו שלא מתחבר, הרי הסטיגמה משפיעה על אספקטים רבים בחייו של המתמודד. ובכל זאת, זה חלק מהמסע של כל אחד ואחד מאיתנו – המתמודדים. כן, לצאת לדרך. לא אשכח איך במשבר הראשון שלי, חוויתי קשיים שלא האמנתי שיהיו לי. כמי שהייתה רגילה לבלוע ספרים, לא יכולתי לקרוא אפילו את הכותרת של העיתון. לא יכולתי לכתבו ביומן האישי שלי. התיעוד של האשפוז הזה היה דל במיוחד. לא האמנתי שאצא מזה אי פעם.
באתי לחדרו של הפסיכיאטר, הייתי שבורה. ידעתי שחיי נגמרו, אם אני לא יכולה לקרוא או לכתוב, הרי שחי נגמרו! לא סתם חזרתי על הביטוי הזה, באמת הרגשתי כך! הרופא הביט עלי בהבנה, הוא אמר שהדברים יחזרו לאט לאט. שלא איבדתי את זה. לא יודעת למה, אבל משהו בקולו של הרופא שידר אמפתיה. בחדר המרפאות בעיסוק הייתה ספריה קטנה. ניגשתי לשם וחיפשתי ספר. מצאתי אוצר בלום. נכון שרובכם לא תאמינו שספר של אייזיק אסימוב הוא ציון דרך בחיי, אבל כך היה.
התחלתי לקרוא. אין לכם מושג כמה קשה זה היה. נכון שקראתי כל שורה חמש פעמים לפחות, אבל המשכתי בכל זאת. אסימוב הוא אחד הסופרים האהובים עלי. מיום ליום יכולתי לקרוא יותר ויותר. כמה ימים לאחר מכן הרופא פגש אותי שוב. אמרתי לו שהתחלתי לקרוא. הוא היה מופתע, לא חשב שזה יקרה כל כך מהר. הרופא עודד אותי להמשיך. לא הייתה מאושרת ממני.
אפשר לומר שהמסע שלי החל מפסיכיאטר מבין.

אגב, היו עוד תחנות בדרך…

אם חשבתם שהמסע שלי היה רק לקרוא ספר, הרי שטעות בידיכם. כל מתמודד יודע לספר על המסע שלו. הדרך שהוא עשה וממשיך לעשות. זה אולי נשמע מליצי, אבל כשמדובר במשברים שחוזרים, בתקופות שהכל נראה אבוד, כל בטוי קלישאתי הולך לאיבוד. מוזר לכתוב שהמסע שלי נמשך גם היום. לפעמים קורה משהו בלתי צפוי בחיים. משהו שמהווה חוויה מתקנת. אם הייתם אומרים לי לפני 18 שנה שאלמד לתכנת מחשבים, הייתי שולחת אתכם לרופא.
המשבר שלי החל אי שם בשנת 1994, כשלמדתי במכינה הקדם אקדמית של הטכניון. רחל היקרה רצתה להגיע הכי רחוק שאפשר. על מה שקרה במכינה סיפרתי פעמים רבות. אבל אז לא הבנתי את מה שהבנתי היום. ייתכן מאוד שאם הייתי לוקחת כבר אז כדורים נגד דכאון וחרדה, המשבר לא היה מתרחש מעולם. כי במהלך הלימודים חוויתי שילוב של דכאון וחרדה. המשוואות והנוסחאות נראו לי מוזרות למרות שהכרתי אותן. במבחנים הכל פרח לי מהזכרון, בהיתי בדף שעות. קולו של המורה נשמע מרוחק… ופשוט… פשוט רציתי להיעלם.
הרגשתי כמו כישלון מהלך. רק 17 שנים מאוחר יותר, לאחר צבירת נסיון רב עם מחשבים.. הלכתי ללמוד קורס. אני עומדת לסיים אותו. מתברר שהחוויה המתקנת שלכם יכולה לקרות במקום שלא חשבתם עליו.

FACEBOOK INJECTION

עם הזמן והנסביון באינטרנט הגעתי גם אני למצב הזה...